<h1>ראבי"ה סימן אלף ט"ו</h1>
<h2>דף נא:</h2>
בחזקת הבתים (ב"ב נ"א ע"ב) אמר רבא הילכתא המוכר שדה לאשתו לא קנתה ובעל אוכל פירות תרתי לא קשיא כאן במעות טמונים כאן במעות שאינם טמונים. יש מפרשים שיש עדים שהטמין. ואין נ"ל, אלא שלפי העניין ניכרין הדברים שהטמין. אבל במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות דבעין יפה גמר ואקני לה. ולא שייך הכא למימר מה שקנתה אשה קנה בעלה, כדאמרינן בפ"ק דקידושין (כ"ג ע"ב) אמר רב ששת דכולי עלמא אין קניין לעבד בלא רבו ואין קניין לאשה בלא בעלה וכו', וכן בפרק בן סורר ומורה (ע"א ע"א) עד שיאכל משל אביו ומשל אמו ופרכינן אמו מנא לה ומשני דאקני לה אחר מנה וכו', וכן במסכת נזיר (כ"ד ע"ב) ובפרק הזורק גט בתחילתו (ע"ז ע"א) חצרה מה שקנתה וכו', דהכא כיון דאיהו גופיה יהיב לה עדיף מאיקני לה אחר מנה על מנת שאין לבעל רשות בו דמהני לרב ששת. וריהט' דתלמודא בכל דוכתיה כוותיה. ואומר אני אפילו לר' אלעזר דפליג ואמר כל כי האי גוונא קני עבד וקני רבו, באשה מיהא מודה לרב ששת. מדלא קאמר נמי קניא אשה וקניא בעלה. והשתא מצינו לאוקומי סוגיא בכל דוכתי' נמי כוותי'. מדלא פליג' בשאר דוכתי ר' אלעזר והוה ליה לשנויי דיהב לה אחר על מנת שתעשי בו כן וכן. והגאונים נחלקו בזה, יש שפוסקין כרב ששת ויש שפוסקין כר' אלעזר. ונ"ל דבאשה לא פליגי כדפרישית, ואפילו אם תמצי לומר דפליגי, היכא דיהב בעלה עדיף מאקני לה אחר, דאי לא תימא הכי האמר ר' אל(י)עזר אחד זה ואחד זה קנתה ואין הבעל אוכל פירות, וקשי' דר' אל(י)עזר אדר' אל(י)עזר. אלא ש"מ כדפרישית. ואי קשיא הא דאמר בפרק הזורק גט (ע"ז ע"ב) ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא למחר תקף ליה עלמא אתא לקמיה דרבא אמר להו ליקנייה ניהלה לההוא דוכתא וכו', ופריך מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף וכו'. והתם איהו גופיה [אקני] לה. לא דמי, חדא דגלוי(י) לכל דלא אקני לה הגוף אלא כעין שאלה ושכירות לפי שעה לקנות הגט. הילכך אע"ג דאמרינן בפ"ק דע"ז [ט"ו ע"א] בעלמא שאלה קניא שכירות קני, ותו אמרינן (מע"ש פ"ט מ"ה וש"נ) מעשה ברבן גמליאל וכו' עד מקומו מושכר לו, הכא דלגבי אשתו דלפי שעה, לא מהני למהוי חצרה בהכי, ואיהו נמי לא הוה חפץ ליתן לה במתנה גמורה ולא להשכיר ולא להשאיל להיות שאלה ושכירות לכל דברי' להשתמש באותו מקום אפילו בזמן השאלה והשכירות, אלא לגט לזמן מועט. ותדע דאי הוה איפשר ליה למיתב לה גיטא כגון בחול, לא הקנה לה מקום, ש"מ דלא גמר ונתן. אבל אי ברור לן דיהיב הגוף או השאיל והשכיר לכל הדברים כגון בחול, הרי זה גט, כדאמרינן בפרק הזורק (ע"ח ע"א) ובהמוכר את הספינה (פ"ה ע"ב) אמר רבא מאי טעמא דר' יוחנן לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום קלתה וקנוי לה. אלמא דרבא גופיה סבירא ליה דקנוי לה כי יהיב או השאיל לה בעלה לעניין להתגרש. וטעמא כדפירישית. אבי העזרי.
